מאמרים
האם זה מסוכן?

פירסינג הוא פעולה חודרנית, שביצועה מחייב ידע, מיומנות וניסיון. אם קראתם לעומק את המאמר "איך לבחור פירסר?" ויישמתם אותו – אין לכם מה לדאוג, אבל אם לא – אתם חייבים לקחת בחשבון את הסכנות שאתם חושפים את עצמכם אליהן. פירסר לא מקצועי עלול להחדיר לגופכם נגיפים וחיידקים מסוגים שונים, או לגרום לנזק בלתי הפיך לאחד מאיברי גופכם! אם אתם אוהבים את הגוף שלכם – אל תשחקו איתו משחקים. הפקידו אותו אך ורק בידי פירסר מקצועי!!

אם בחרתם פירסר מקצועי וטיפלתם בפירסינג כמו שצריך – אתם יכולים להיות רגועים. הפירסינג יחלים בקלות ללא שום בעיות.  

עד עכשיו דיברנו על מה שקורה לפני ותוך כדי הפירסינג. עכשיו בואו נדבר על מה שקורה מהרגע שבו יצאתם מהסטודיו עם פירסינג חדש. קיבלתם מהפירסר הוראות טיפול (אם ממש התרגשתם ואתם לא זוכרים אותן, תוכלו למצוא אותן גם כאן, במאמר "הוראות טיפול"). הוראות אלה הן לא המלצות, הן הוראות! פירסינג הוא פצע לכל דבר, ופצע שלא מטפלים בו – עלול להזדהם. אם לא תטפלו בצורה נכונה – אתם גם עלולים לגרום לבעיות שכתוצאה מהן תיאלצו להוריד את העגיל. אורך ההחלמה של הפירסינג הוא אינדבדואלי, ומשתנה גם לפי סוג הפירסינג שעשיתם. יש אנשים שהגוף שלהם חזק יותר, יש סוגי פירסינג שיצרו טראומה קטנה יותר לגוף או שנעשו במקום פחות רגיש, אבל כולם חייבים לטפל בפירסינג לפי הוראות הטיפול!

אל תורידו את התחבושת לפני הזמן! אם הפירסר שם לכם תחבושת על הפירסינג – כנראה שיש לכך סיבות: לגוף לפעמים לוקח זמן (שוב, תלוי בחוזק-הגוף האינדבדואלי שלכם, ובסוג הפירסינג שעשיתם) לסגור את הפתחים שפתחנו לכם בעור. עד אז, התחבושת מונעת מהחיידקים שבאוויר ועל הבגד לחדור פנימה. אז אל תורידו אותה אפילו לשנייה ("...סתם להראות למישהו...")! חוץ מזה, לפעמים הפירסינג קצת מדמם בהתחלה, והתפקיד השני של התחבושת הוא לספוג את הדימום הזה.

הקפידו מאד על חיטוי הפירסינג! הגוף שלכם לא תמיד יהיה מספיק חזק כדי להילחם בכמות החיידקים שמנסה להיכנס לתוכו דרך הנקבים שפתחנו. אתם תהיו חייבים לעזור לו. ללא עזרתכם, יצליחו החיידקים להתרבות במקום, וייצרו זיהום (אינפקציה).

הקפידו מאד על הניקוי במי-המלח (והשטיפות במי-הפה, אם עשיתם פירסינג "אוראלי"), ואל תשתמשו בחומרים שעלולים להיות רעילים, כמו אלכוהול או מי-חמצן. ההפרשות הצהובות שהפירסינג מפריש הן תערובת של רקמה שהתפרקה, תאי-דם לבנים מתים וחיידקים, והן נורמליות לחלוטין. נקו את ההפרשות בעדינות, עד שהאיזור יהיה נקי לגמרי. אם ההפרשות הספיקו להתקשות, המיסו אותן בעדינות בעזרת קיסם האוזניים הטבול במי-המלח, ונקו אותן. לעולם אל תגרדו את ההפרשות הקרושות בעזרת הציפורניים או משהו אחר! היזהרו לא להזיז את העגיל תוך כדי הניקוי.

אם חודרים מים לתוך הפירסינג (למעט בפירסינג אוראלי), הם עלולים להפוך במשך הזמן למצע להתרבות חיידקים ופטריות. לכן, בצעו חיטוי במי-מלח מייד לאחר חדירת המים במקלחת או בים. המלח מטיבעו סופח אליו נוזלים, והוא יסייע בייבוש האיזור.

אגב, אין צורך להכין מחדש מי-מלח בכל ניקוי. הם לא מתקלקלים. פשוט שימרו אותם בכלי סגור, על מנת שלא יכנס אליו אבק או ליכלוך.

(שני הקטעים הבאים אינם נוגעים לפירסינג אוראלי)  

מומלץ למרוח מעט משחה אנטיספטית (ולא אנטיביוטית!), פעם או פעמיים ביום. המשחה מכילה חומרים שעוזרים במניעת זיהומים. אל תמרחו כמות גדולה של המשחה, מכיוון שהיא תפריע למעבר חמצן לפירסינג, ועלולה לתפוס אבק או ליכלוך.

כדאי לשטוף את הפירסינג פעם ביום בסבון אנטיספטי נוזלי. הסבון יחדור לתוך הפירסינג ויחטא אותו מבפנים. מייד אחר כך, שיטפו אותו במים נקיים.

שמרו על ניקיון הפירסינג! העגיל והאיזור חייבים להיות נקיים כל הזמן. אם תיגעו בהם עם הידיים (או עם משהו אחר) אתם תעבירו אליהם ליכלוך וחיידקים. בצעו את החיטוי ומריחת המשחה אך ורק בעזרת קיסם אוזניים חדש.

החליפו בגדים בתדירות גבוהה, במיוחד בקיץ כשאתם מזיעים.

אל תקרבו אל הפירסינג שום חומר מלבד חומרי החיטוי שהזכרתי, מים או סבון. בשום אופן אל תשתמשו בקרם גוף, מייק-אפ וכדו'.

בפירסינג אוראלי, כדאי לבצע שטיפה במי-פה לאחר כל אכילה, או עישון.  

אסור לכם, בשום אופן, להיכנס לבריכה ציבורית או לים בחוף שהוכרז כמזוהם. מקומות אלה מלאים בחיידקים מסוגים שונים, שעלולים לגרום לזיהום. אגב, גם הכלור שבבריכה לא יעשה טוב לפירסינג.

אל תזיזו את העגיל! בכל רגע נתון, פרט לרגע שמייד אחרי החיטוי, יש על העגיל חיידקים. הם נמצאים באוויר ומתיישבים על העגיל. אם תזיזו אותו – תעזרו להם להיכנס פנימה ולגרום לזיהום!

בנוסף, בגלל ההפרשות שהתקשו, רוב הזמן העגיל דבוק למקום. אם תזיזו אותו – תקרעו את העור שמסביב לפירסינג, ותגרמו לבנייה לא נכונה של העור ("קלואיד"). חוץ מזה, במשך תקופת ההחלמה הגוף בונה מין תעלה שבתוכה עובר העגיל. כשאתם מזיזים את העגיל, אתם פוצעים את התעלה הזו – ומאלצים את הגוף להתחיל לבנות אותה מחדש. כך, במקרה הטוב, אתם מאריכים בצורה משמעותית את תקופת ההחלמה. במקרה הפחות טוב, אתם תגרמו, כאמור, ליצירת קלואיד, שבגללו הרבה פעמים לא יהיה מנוס מלהיפרד לשלום מהעגיל.

אם תורידו את העגיל לפני שהפירסינג החלים, תגלו שכבר לאחר מספר שניות (ובימים הראשונים כבר באותו רגע) החור התחיל להיסתם. אם תנסו להחזיר אותו בכח או בצורה לא נכונה – רק תפצעו את עצמכם יותר ויותר עד שתתייאשו...

בפירסינג בפה או בשפה, היזהרו מאד שלא לנשוך את העגיל. השיניים יחרצו בו חריצים, שיפצעו את הפירסינג ויגרמו לו להחלים בצורה לא טובה.

לעולם אל תמשכו בפירסינג ואל תיתלו עליו דברים. עיזבו אותו בשקט, לפחות עד שהוא יחלים. סוגי פירסינג מסויימים כמו סמיילי, אנדרגראונד ופרינססה, תפוסים על עור דק מאד, ועלולים פשוט להיתלש מהמקום! לא נעים...

אל תחליפו את העגיל! העגיל ששם לכם הפירסר מייד לאחר הניקוב, הוא מסוטרל ועשוי חומרים איכותיים (פירוט במאמר "אילו סוגי עגילים קיימים?"). אל תחליפו את העגיל לפני שהפירסינג החלים. עגיל מחומר לא-איכותי או בצורה לא מתאימה יגרום לבעיות כמו אלרגיה, או דחייה. אם בכל זאת תירצו להתחדש בעגיל חדש – היכנסו לסטודיו ובקשו עגיל באותה איכות לפחות כמו העגיל הנוכחי שלכם.

אל תצרכו סמים או אלכוהול! כל שימוש בחומרים אלה, במיוחד בימים הראשונים שלאחר הניקוב, משנה לרעה את יעילות ההחלמה הטיבעית של הגוף שלכם! בפירסינג אוראלי, בנוסף לכך, שתיית אלכוהול או עישון סמים, יגרמו לחדירת חומרים רעילים לתוך הפירסינג.

  

 במשך הזמן, ההפרשות יופיעו פחות ופחות עד שייעלמו לגמרי. רק אז, ובתנאי שהמקום כבר לא יהיה אדום, נפוח או כואב – תדעו שהפירסינג החלים לחלוטין, ותוכלו להפסיק לטפל בו.

 

תופעות המחייבות התייחסות

אם קצת כואב לכם, קצת אדום, קצת נפוח (בפירסינג בשפה, בלחי ובלשון גם אם הרבה נפוח), ואולי אפילו קצת מדמם בימים הראשונים – כל עוד זה "קצת", זה מצב נורמלי. אחרי הכל, פירסינג הוא פצע. יצרנו איזושהי טראומה לגוף, ולוקח לו קצת זמן להתאושש ממנה. לפעמים, במיוחד בפירסינג בגבה, האיזור יהיה אפילו קצת כחול. נורמלי...

אבל אם מאד כואב (ואקמול לא עזר), מאד אדום, מאד נפוח (וקרח לא עזר), או מאד מדמם – פנו בהקדם לפירסר שלכם. אל תילחצו, ברוב המקרים (בהנחה שהפירסר שלכם מספיק מקצועי, ושאתם מטפלים כמו שצריך), תופעות אלה יראו שפשוט הגוף שלכם קצת יותר רגיש משל כולם, והוא לקח את הפירסינג קצת יותר מדי קשה. אבל ליתר ביטחון...

אם אתם מרגישים התנפחות קלה של בלוטות הלימפה, שנמצאות בעיקר בצוואר, בבית השחי ובמפשעה, (באיזור הקרוב מביניהם לפירסינג) - אין מה לדאוג. בלוטות אלה מייצרות נוגדנים שיעזרו במניעת זיהום אפשרי. אם הן מתנפחות מאד – זה עלול להיות סימן ראשון לזיהום, ואתם חייבים לפנות בהקדם לפירסר, שסביר להניח יפנה אתכם לרופא.

אם המקום כואב, מגרד, אדום או נפוח במשך תקופה ארוכה – יכול להיות שאתם רגישים למתכת ממנה עשוי העגיל, ועליכם לפנות לפירסר על מנת שיחליף לכם אותו לעגיל ממתכת איכותית יותר (פירוט במאמר "אילו סוגי עגילים קיימים?").

אם אתם רואים התפתחות של בלוטה קטנה ליד אחת הכניסות של העגיל לגוף, אל תחכו שהיא תגדל. אמנם זה אינו מצב מסוכן, והרבה פעמים הוא נעלם לבד, אבל עדיף לטפל בו בהקדם. זוהי תופעה נפוצה מאד, בעיקר אצל בעלי עור כהה, והיא נקראת "קלואיד", כמו שכתבתי קודם. ברוב המקרים היא נגרמת פשוט כתוצאה מהזזת העגיל. החיכוך של העגיל עם העור הפצוע, גורם לעור להיבנות בצורה לא-נכונה. פנו אל רופא עור. הוא ייתן לכם משחה אנטיביוטית, שתחליף את המשחה האנטיספטית שאתם כבר משתמשים בה. אם חיכיתם יותר מידי, והקלואיד גדל מאד, או שינה את ציבעו מאדום ללבן – סביר להניח שהרופא לא יסתפק במשחה, וינקוט צעדים אחרים כמו הקפאה של הקלואיד או זריקה לתוכו. במקרה כזה, תיאלצו להיפרד מהעגיל.

תופעה נפוצה אחרת, היא דחיית העגיל ע"י הגוף. תופעה זו שכיחה יותר בגבה, בפיטמה ובטבור, ונדירה מאד במקומות אחרים (כמובן מבין המקומות שמקובל לנקב. פירוט תמצאו במאמר "אילו איברים אפשר לנקב?"). בדרך כלל היא נגרמת כתוצאה מניקוב לא מקצועי, או כתוצאה מטיפול לא-נכון. אצל אחוז מסויים מהאוכלוסיה הדחייה מופיעה למרות ששתי הסיבות שהזכרתי לא מתקיימות, וההסבר היחיד שלה הוא קצת אבסורדי: מסתבר שהגוף של אחוז זה הוא קצת יותר חזק מהממוצע, הוא זיהה את העגיל כעצם זר, ודחה אותו החוצה.

אם זיהיתם התחלה של דחייה, ומיום ליום נראה לכם שהעגיל תפוס על פחות ופחות עור – אל תחכו. אם תתעלמו מהדחייה, העגיל ילך ויתקרב לקצה, עד שבסופו של דבר הוא כבר לא יהיה תפוס על כלום ויפול. במקרה כזה תישאר לכם צלקת מכוערת. עדיף להשלים עם העניין, ולהוריד את העגיל בזמן. חכו תקופה, ונקבו פירסינג חדש.

אם לאחר ניסיון דחייה ראשון, ניסיתם שוב, והדחייה חזרה על עצמה – אין מה לעשות. מסתבר שאתם שייכים לאותו אחוז, ההוא עם הגוף החזק... אל תנסו פעם שלישית. הפירסינג הספציפי הזה הוא לא בשבילכם. אגב, אם הגוף שלכם דחה פירסינג מסוג אחד – הוא לא בהכרח ידחה פירסינג מסוג אחר. ויותר מזה, אם לדוגמה, הפירסינג בגבה הימנית שלכם נדחה – בפעם הבאה נקבו את השמאלית. יש מצב ששם הכל יהיה בסדר. שווה לנסות. אל תתייאשו כ"כ מהר... 

הערה חשובה: מחוסר ידע, אנשים נוטים לבלבל בין דלקת ואינפקציה. אז הנה ההבדלים: דלקת היא תגובה רגילה של הגוף לכל פגיעה בו. האיזור נעשה אדום, נפוח, רגיש ומעט חם. זוהי תופעה נורמלית, שאין בה שום סכנה. אינפקציה (זיהום), לעומת זאת, נגרמת כתוצאה מהתרבות חיידקים שחדרו לגוף דרך הפירסינג. אם חלילה, תהיה לכם כזאת – אתם תדעו. תופעה זו עלולה להיות מסוכנת, ומחייבת קבלת אנטיביוטיקה מרופא. 

חשוב מאד: באף אחת מהבעיות שהזכרתי, פרט לדחייה, אל תורידו את העגיל ללא הוראה מהפירסר! יכול להיות שזו תהיה הנטייה הטיבעית שלכם, להיפטר מהגורם וכך להיפטר מהבעיה. אולי אפילו חלק מהרופאים ימליצו לכם לעשות זאת. אבל עם כל הכבוד לרופאים – מהניסיון המקצועי שלי (עם פירסינגים של לקוחות), ומהניסיון האישי שלי (עם הפירסינגים שעלי, ולא חסר לי...), הורדת העגיל ברוב המקרים לא פותרת את הבעיה, ולפעמים אפילו מחמירה אותה! במקרה של זיהום, לדוגמה, אם תורידו את העגיל – החורים ייסתמו, והזיהום יישאר בפנים. ואז יהיה לגוף יותר קשה לטפל בו...

[ועוד מלה בקשר לרופאים. אני מאד מחבב אותם, אבל מסיבה שאינה ברורה לי, יש לחלקם משהו ממש "אנטי" בכל מה שקשור לקעקועים ופירסינג. אם יש לכם פירסינג בגבה, הם עלולים להאשים אותו בכאבי הבטן שלכם! (אל תצחקו. כבר שמעתי על מקרים כאלה) אז, עם כל הכבוד, תנו קודם לפירסר לאבחן את הבעיה. רק במקרים ממש קיצוניים לא תהיה לו ברירה, והוא ישלח אתכם לרופא. אבל לרופא נחמד...]

מיתוסים הקשורים לפירסינג

כמו שאמרתי, לצערינו יש לא מעט אנשים, ביניהם רופאים, שלא ממש אוהבים את האופנה החדשה שנקראת בודי-פירסינג. בניסיון נואש למנוע מכם להפיץ אותה בארצינו השמרנית, הם המציאו כל מיני מיתוסים מגוחכים, שאולי יצליחו להפחיד אתכם. הנה כמה מהם:

*אחרי שעשיתם פירסינג בלשון, לא תוכלו לאכול:

לא נכון! אולי קצת יכאב לכם בימים הראשונים, אם תנסו לאכול סטייק, אבל מאכלים רכים יותר – אין שום בעיה לאכול. יותר מכך, זאת אפילו חובה לאכול כרגיל (או כמעט כרגיל), על מנת שהגוף שלכם יהיה מספיק חזק כדי לרפא את הפירסינג.

*אחרי שעשיתם פירסינג בלשון, לא תוכלו לדבר:

לא מדוייק! אחוז מאד קטן מהאנשים שעושים פירסינג בלשון (בדרך כלל אלה שהלשון שלהם קצרה במיוחד) מתקשים לבטא עיצורים לשוניים כמו ז', ס', צ' או ש'. הרוב המוחלט של האנשים מצליחים לדבר כרגיל.

*פירסינג בשפה, גורם לנסיגת חניכיים:

לא מדוייק! אם אין לכם נטייה לנסיגת חניכיים, הפירסינג לא יגרום לכך. פירסינג בשפה ששמתם בו לברט (ולא חישוק) עלול לחכך את החניכיים, ולהחמיר נסיגת חניכיים שכבר קיימת. לא יותר מזה.

*אם ניקבתן את הפיטמה, לא תוכלו להניק:

לא נכון! בפיטמה שלכן, יש עשרות צינוריות חלב קטנות. הפירסינג יפגע רק באחדות מהן, וכל השאר תתפקדנה כשורה, בבוא היום. אז, תחליפו את העגיל לכזה שקל לכן לפתוח לבד (כמו מוט או פרסה), תוציאו אותו, תניקו ותחזירו אותו.

*פירסינג באוזן, פוגע בשיווי-המשקל:

לא נכון! מה הקשר בכלל? איבר שיווי המשקל נמצא באוזן הפנימית. עמוק בפנים. אנחנו מנקבים את האוזן החיצונית, ולא מתקרבים אליו בכלל.

*פירסינג בטבור, יפגע בחבל הטבור של העובר שלכן, כשתהיו בהיריון:

על זה אני אפילו לא מתכוון להגיב...